הנושא הבא
Select SDGs to find out how we are taking action in support of the UN Substinable Development Goals
ירידת מפלס ים המלח בעשורים האחרונים נובעת מהירידה הדרמטית בכמות המים הזורמים אליו. המים שזרמו אליו בעבר נסכרו והוטו במעלה הזרימה על-ידי ישראל, ירדן, סוריה, לבנון והרשות הפלסטינית, ומנוצלים לשימוש ביתי, לחקלאות ולתעשייה.
בשנים האחרונות נסיגת המפלס השנתית הממוצעת הינה כ-110 ס"מ. ירידת המפלס גורמת לחשיפת אזורים נרחבים שהיו בעבר מתחת לפני המים, להיווצרות בולענים הפוגעים ביציבות הקרקע באזור ולהתחתרות ערוצי הנחלים המתנקזים אל ים המלח.
מאז שנות השישים של המאה העשרים, עם הקמת המוביל הארצי, חלה ירידה משמעותית בכמות המים הנכנסים אל ים המלח. ירידה זו נובעת בעיקר כתוצאה מניצול גובר של מי הירדן ומקורותיו על-ידי ישראל, ירדן, הרשות הפלסטינית, לבנון וסוריה, בעיקר לשימוש ביתי וחקלאות. כ-50 סכרים הוקמו בעשורים האחרונים באגני הניקוז השונים, בירדן ובסוריה, לניצול של מי נחלים ונהרות שהזינו בעבר את ים המלח. גם באגן הניקוז באזור הערבה הוקמו בעשורים האחרונים מאגרים לתפיסת מי שיטפונות, לשימוש האדם. כמות המים המתאדים מים המלח, לרבות מהאגן הדרומי (האזור בים המלח המצוי מדרום ללשון ים המלח) המשמש כיום להפקת מחצבים, נותרה כמעט זהה מאז שנות התשעים של המאה העשרים. אולם, התוצאה של הירידה המשמעותית בכמות הנכנסת, הינה ירידה מואצת של מפלס המים בים המלח בשלושת העשורים האחרונים.
...ההתגברות בקצב ירידת המפלס בים המלח בעשרות השנים האחרונות נובעת מהתמעטות בכמות מי הנגר המגיעים לים המלח במהלך חודשי החורף, ולא כתוצאה של פעילות מוגברת של מפעלי האשלג בחודשי הקיץ או אידוי ישיר מפני האגם."
הגורמים לירידה המואצת של מפלס ים המלח בעשרות השנים האחרונות - המכון הגיאולוגי לישראל.
הפקת המחצבים על-ידי ICL ים המלח מתאפשרת הודות לתהליך אידוי טבעי של מים, המתבצע בבריכות האידוי באגן הדרומי. בעוד גורמים אחרים מונעים את זרימת המים במעלה, לפני הגעתם לאגן הצפוני, ICL ים המלח שואבת מים מהאגן הצפוני ומזרימה אותם לאגן הדרומי. מינרלים וחומרי גלם שונים מופקים בבריכות האידוי, בהם אשלג, מגנזיום, ברום וכלור. אשלג הינו מרכיב חשוב וחיוני לחקלאות הגלובלית ולהבטחת הביטחון תזונתי של אוכלוסיית העולם הגדלה.
תהליך ייצור והפקת המינרלים על-ידי ICL ים המלח הינו מהיעילים בעולם. זאת בזכות השילוב בין הריכוז הגבוה של המינרלים במי הים, תהליך האידוי הטבעי המתבצע על-ידי אנרגיית השמש והידע הרב שנצבר בחברה. תהליך האידוי מספק חלק ניכר מהאנרגיה הנדרשת לצורך הפקת המינרלים, ולפיכך תהליך ההפקה של ICL ים המלח צורך כמות קטנה יותר של דלקים פוסיליים בהשוואה לתעשיות דומות בעולם. בכך, נהנית ICL ים המלח הן מיתרון תחרותי והן מיתרון הנובע מפליטה נמוכה יותר של גזי חממה בהשוואה לתהליכי הפקה אחרים.
ההשפעה הכוללת (נטו) של ICL ים המלח על גריעת המים בים המלח היא קבועה, ולא השתנתה באופן מהותי מאז ראשית שנות ה-90 של המאה העשרים.
ICL ים המלח שואבת מַיִם מִיָם המלח, ולאחר הפקת המינרלים, מזרימה בחזרה את יתרת המים אל האגן הצפוני. ההפרש בין כמות המים ש-ICL ים המלח שואבת לבין הכמות המוזרמת חזרה לאגן הצפוני עקבי למדי, ועומד על כ-160 מלמ"ק לשנה. כמות מים זו, אשר מתאדה בתהליך, תלויה ביחס ישר בשטח הפנים של בריכות האידוי. מכיוון ששטח בריכות האידוי הינו קבוע, האידוי אף הוא עקבי למדי. השוֹנוּת בהיקפי השאיבה בין השנים נובעת בעיקר משינויים במזג האוויר (טמפרטורה, לחות יחסית, משקעים וכניסת שיטפונות לבריכות וכו').
בשנת 2019, לדוגמא, הוזרמו כ-420 מלמ"ק מהאגן הצפוני לבריכות האידוי באגן הדרומי. מתוך כמות זו, כ-260 מלמ"ק הוזרמו בחזרה לאגן הצפוני בתום תהליך הפקת המינרלים. לפיכך, היקף ההשפעה נטו של ICL ים המלח על גריעת המים מִיָם המלח עמדה על כ-160 מלמ"ק בשנה.
ירידה שנתית ממוצעת של כ-85 ס"מ במפלס ים המלח תתרחש גם אם פעילותה התעשייתית של ICL באגן הדרומי של ים המלח תופסק לחלוטין, וזאת במחיר של ייבוש האגן הדרומי, אשר לחופיו נמצאים, בין היתר, בתי המלון של ים המלח.
* נתוני הכניסות מבוססים על הערכות שפרסמה רשות המים. נתוני היציאות מבוססים על חישוב האידוי (בהנחה של שטח פנים ידוע ואידוי גיגית אופייני של 1.1 מטר/שנה)
במצב הנוכחי, חלקה של ICL ים המלח בגרעון המים השנתי של ים המלח הינו כ-23% (160 מלמ"ק אידוי, מתוך 700 מלמ"ק גרעון כולל של האגן הצפוני). במידה ו-ICL ים המלח הייתה מפסיקה את פעילותה, ההערכה היא שמפלס הים היה יורד ב-0.85 מטר בשנה במקום 1.1 מטר בשנה, שכן האידוי הטבעי המתרחש באגן הצפוני של ים המלח הינו המרכיב העיקרי באובדן המים בים המלח.
אולם, הסבר זה מוגבל בכך שהוא משקף את המצב הנוכחי של מאזן המים בלבד, ואינו כולל את השפעתם של הגורמים המשמעותיים ביותר בגירעון מי ים המלח – המדינות השונות, כולל ישראל, המונעות הגעת מים אל הים ומנצלות את המים במעלה הזרימה לשתייה, חקלאות ושימושים ביתיים (ראו פירוט בתרשים להלן). גורמים אלו אחראים על ניצול של כ-1,400 מלמ"ק מים בשנה, שזרמו בעבר אל ים המלח ואינם זורמים אליו עוד זה עשרות שנים. כאשר מוסיפים את הגריעה השנתית של התעשייה הכימית – הירדנית והישראלית – מאגן ים המלח (כ-280 מלמ"ק), התוצאה היא גירעון שנתי של כ-1,700 מלמ"ק. חלקה של ICL ים המלח בגירעון זה הינו 9% בלבד.
הירידה במפלס מי ים המלח תימשך גם אם פעילותה התעשייתית של ICL ים המלח באגן הדרומי תיפסק לחלוטין, וזאת משום שכניסת המים שזרמו בעבר לים המלח הופסקה כמעט לחלוטין. גם תוכניות שאפתניות לחידוש הזרמת המים לים המלח, באמצעות הזרמתם מים סוף או מהים התיכון, צפויות רק להאט את התהליך הנוכחי, ולא למנוע אותו לחלוטין.
הזרמת מים לאגן הדרומי של ים המלח מאפשרת את המשך הפעלתם של שני הענפים הכלכליים העיקריים באזור – הפקת מחצבים ותיירות.
חשוב לציין כי הזרמת המים לאגן הדרומי על-ידי ICL ים המלח מהווה גם את עורק החיים של תעשיית התיירות המשגשגת באזור, אשר התפתחה על גדות בריכות האידוי של ICL ים המלח באגן הדרומי. אילו הייתה ICL מפסיקה את פעילותה, האגן הדרומי של ים המלח היה מתייבש לגמרי, עם כל ההשלכות שיש לכך על הפעילות התיירותית בצד הישראלי, לחופי בריכות ICL ים המלח. יציבות המפלס הנשמרת בבריכות אלה בשל פעילותה התעשייתית של ICL ים המלח מאפשרת את קיומה של התיירות המלונאית. מנגד, אין היתכנות לקיומם של מלונות לחופי האגן הצפוני, בשל נוכחות הבולענים ובעיות נוספות הנובעות מהשלכות הירידה במפלס המים. בשל כך, פתרונות ישימים שמטרתם התמודדות עם סוגיית נסיגת המפלס חייבים לאפשר את המשך קיומן של שתי תעשיות מובילות אלו, אשר התפתחותן זו לצד זו לחופי האגן הדרומי של ים המלח הן תנאי הכרחי להתפתחות האזור כולו.
האגן הדרומי מאופיין, אם כך, במערכת יחסי גומלין בין ארבעה המרכיבים המשקפים מערכת יחסים מורכבת של תלות ותרומה הדדית: תעשייה, תיירות, התיישבות, סביבה."
בישראל, הזיכיון שהוענק ל-ICL על-ידי הממשלה להשתמש במשאבי ים המלח, יסתיים בשנת 2030. בינואר 2019 פרסם משרד האוצר בישראל את הדוח הסופי של הצוות הבין-משרדי ("ועדת נווה") אשר סקר את הפעולות שעל הממשלה לנקוט לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח בשנת 2030.
אחת המסקנות המרכזיות שנכללו בדוח הייתה כי הפקתם של מחצבים מים המלח מביאה עמה תועלות גדולות ומהותיות עבור המשק הישראלי, ובפרט עבור דרום הארץ. לאור זאת, ובכפוף למדיניותה המקיפה של הממשלה ביחס לים המלח, הוועדה המליצה על המשך פעילות הפקת המשאבים בים המלח. זאת, תוך נקיטת צעדים שנועדו להגביל את היקף השפעתם הסביבתית השלילית של המפעלים.
לקריאה נוספת אודות הקווים המנחים וההמלצות שנכללו בדוח הסופי הקליקו כאן
אחת האפשרויות לפתרון של ירידת מפלס ים המלח היא הזרמת מים אל ים המלח מים סוף או מהים התיכון. אפשרות זו נדונה במשך שנים רבות על-ידי גורמים אזוריים ובינלאומיים. יוזמה זו מוכרת לציבור הרחב כ"תעלת הימים".
בין השנים 2008-2015 נערך סקר היתכנות על-ידי הבנק העולמי עבור המדינות שים המלח נמצא בתחום שיפוטן (ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית) ובהשתתפות חוקרים מישראל ומהעולם. סקר ההיתכנות בדק את אפשרויות ההזרמה מים סוף לים המלח ואת השפעותיהן על ים סוף, על הערבה ועל ים המלח. המכון הגיאולוגי בדק עבור הבנק מספר חלופות של כמויות הזרמה לים המלח ואת השפעותיהן על הים. הממצאים העיקריים מצביעים על כך שהזרמה של עד 400 מיליון מ"ק לשנה אינה צפויה לגרום להשפעות סביבתיות שליליות מהותיות. עם זאת, הזרמת כמויות מים גדולות יותר עלולה לגרום לשיכוב (סטרטיפיקציה) ועל-ידי כך לשנות את הרכב מי הים, על כל ההשלכות הנובעות מכך. חשוב לציין כי הזרמה בהיקף כזה (של עד 400 מלמ"ק) תוכל, לכל היותר, למתן במעט את קצב ירידת המפלס.
בשלב זה מקודמת חלופה של צינור אשר יזרים כ-250 מלמ"ק בשנה. הזרמת כמויות מים בסדר גודל זה צפויה למתן את ירידת המפלס בסדר גודל של כ-35 ס"מ בשנה. המשמעות היא המשך ירידה במפלס הים בשיעור של כ-0.75 מטר בשנה.
למידע נוסף על "מובל הימים" באתר רשות המים
מפלס המים הנוכחי שנמדד בים המלח עומד על כ-435 מטרים מתחת לפני הים. בהערכות מומחים, שבוצעו עבור ממשלת ישראל, צוין כי על אף שמפלס ים המלח ממשיך לרדת, קצב האידוי צפוי גם הוא לרדת בהדרגה. זאת עקב הצמצום הנלווה בשטח הפנים של ים המלח, וכן עליית ריכוזי המליחות במים. על-פי תחזית מבוססת-מודלים זו, הצופה האטה הדרגתית בקצב ירידת המפלס, הסיקו המומחים כי ים המלח יגיע למצב יציבות חדש במפלס של כ-550 מטרים מתחת לפני הים ועל-פני שטח של כ-450 קמ"ר (כ-75% משטחו הנוכחי) בתוך 100-150 שנה (בהנחת היעדרו של פתרון חלקי/מלא לירידת המפלס).
ראה סעיף 1.2 (עמ' 15) וסעיף 3.3 (עמ' 33) במסמך המדיניות "אגן ים המלח – הערכת מצב ומשמעויות לעתיד בתנאים של המשך ירידת מפלס הים – מוגש לממשלת ישראל", המכון הגיאולוגי, המשרד להגנת הסביבה ואחרים, 2006.
